המאה ה-6 לספירה: אנשי ג'לה לועסים פירות קפה וקייט גראס.
המאות ה-9 עד ה-11: רופאים פרסיים השתמשו בקפה כתרופה.
1400-1470: סנדקי הקפה צ'דילי ודבאני מקדמים משקאות "קש" וקאווה. בזמן הזה אנשים עדיין רקחו את עיסת הקפה ואפילו השליכו את ליבת הקפה (פול).
משקה חם בשם "קקס" הפך לפתע פופולרי בנמלי מוקה ועדן בתימן. סוג זה של משקה הוא לקטוף את פרי הקפה האדום, להשתמש רק בחלק העיסה לאחר הייבוש, ולהשליך את פולי הקפה שבתוכו, ולאחר מכן להכניס את עיסת הקפה המיובשת לצלחת קרמית, לצלות אותה באש איטית, לרסק אותה, ולאחר מכן השתמש בו עם להרתיח במים חמים ולשתות חם. העיסה עדיין מכילה 1 אחוז קפאין, יש לה גם אפקט מרענן, והטעם הרבה יותר מתוק וטעים מלעיסת עלי פרי הקפה, ועד מהרה התפשט בכל חצי האי ערב.
מאוחר יותר התחילו לטגן באש (פולי קפה ועיסה ביחד).
ייתכן שקליית הקפה המוקדמת ביותר הייתה שיוצאי אתיופיה או תימנים השתמשו בטעות בענפי קפה ועלים כדי להעלות אש. הם גילו שהניחוח של פרי הקפה הקלוי היה מרתק, אז הם קברו את ה"אש" של הקפה הקלוי.
בסוריה בשנת 1500, עקב התפתחות הטכנולוגיה המתכתית, המציאו את טכנולוגיית הקלייה והוסיפו את תהליך הטחינה, ולבסוף ניתן היה לטחון שעועית.
מטחנת השעועית ביד הומצאה, אך הדיוק אינו גבוה, וניתן רק לטחון גס.
אז במאה ה-16 בטורקיה, אנשים הפרידו לראשונה בין טחון קפה לקפה. בהתחלה זה היה דרך גזה (פלנל). אבל הבעיה בפלנל ברורה: בגלל השומן בקפה, השומן יכול להישאר על הגזה, ולאחר שימוש חוזר, הגזה תריח רע.
בווינה במאה ה-17, קפה נשתה לראשונה עם חלב והוגש עם קרואסונים.
בשנת 1906, גב' Merita Banz מגרמניה הכינה את כוס המסנן הראשונה בעולם לשטיפה ידנית עם נייר סופג דיו, והדגם הזה עדיין בשימוש היום.
מאוחר יותר, עם התפתחות המדע והטכנולוגיה, באיטליה, המציאו מהנדסים דרך להפיק במהירות קפה, שהוא ה"אספרסו" הנוכחי שלנו.
אמריקנו נוצר על ידי אירופאים שהוסיפו מים לאספרסו על מנת למכור קפה לאמריקאים.
המושג קפה מיוחד הוצע על ידי אונאם, "אם הקפה המיוחד" ב-1974.
